יום ראשון באגמים ובהרים

היום יום מלא וגדוש לעייפה.
(הערה: כרגע רק תקציר, אבל בהמשך השבוע נעלה גם תמונות ועוד פירוט. מבטיחים).
נכל מקום, פתחנו את היום באיים הבורנאיים. למי שלא יודע, אלו שלושה איים זערוריים השוכנים להם במנוחה באגם, סמוך לעיירה ששמה Stressa.
ה GPS הביא אותנו במהירות לחנייה, והופ, קפץ עלינו קפטן אטלקי שעבור 20 יורו יקח אותנו לכל האיים.
אז עשינו פיקניק באי אחד וסיור באחר, שניהם מלבבים ויפים, כמו בציור. אחרי שעתיים וחצי באיזי איזי חזרנו ליבשה, ןמשם עלינו לפסגרת הר Mottorne
זה חתיכת פסגה ולמעלה התקבצו ובאו עשרות אופנועים (עצומים) ומאות מכוניות והרגשה של הפנינג באויר.
הערה על תרבות הפנאי: כל מטר של דשא או עשב או סתם עיקול בכביש, האיטלקים פורשים כסאות נוח, עולים על ביקיני ומשתזפים. יפה להם.
אנחנו יותר סולידיים. הילדים עשו מסלול גלישה באבובים (!) על גבי מסלולי גומי וצווחו בחדווה. 5 יורו לשלושתם. אח"כ טיפסנו לפסגה (לא להבהל רק עליונת קטנה, אנחנו כבר ותיקי האלפים אז טיפה עליה לא מזיזה לנו), משם ראינו נוף מדהים והחלטנו לכייף ולגלוש ברכבת הרים מהירה. לגודל הזוועה, אף אחד לא אומר לך שבסוף המסלול צריך לבלום. מה שקרה לכן, הוא תאונת שרשרת במהירות 40 קמש בטח. אחינועם נכנסה באיתמר שנכנס באיזה פדרו וכולם חטפו זצ רציני ובעיקר נבהלו מהטמטום של האתר הזה (עד אז הדרך למטה היתה דווקא פיצוץ). אני נסעתי בקרונית האחרונה יחד עם ענבר ובלמתי בהפתעה, אבל בזמן, אז ניצלנו מהתנגשות. לעומת זאת, דבורה אחת ממזרתה ניצלה את אנקת הרווחה שלנו ונתנה עקיצה אחת לענבר ואחת לי, בדיוק בשניה שנשמנו לרווחה שלא התנגשנו.
לא יודע אם הבנתם, אבל בשורה התחתונה, רכבת ההרים בפסגת הר המוטורנה הולידה לכולם בעיקר כאבים...
משם ירדנו דרומה ובדרך עצרנו להתפעל ממטיסי טיסנים. היה יופי.
אחרי עוד רבע שעה נסיעה חנינו ב Orta San Julio שזו עיר ציורית ויפה הבנויה על חצי אי (מעין לשון יבשה). וגם שם, נחשתם נכון. יש אי.
באמת יפה שם.
בדיוק שרצינו להתקפל וללכת גילינו התקהלות. מסתבר שמוקדמות תחרות מלכת היופי של איטליה התרחשו בדיוק היום ובדיוק בכיכר העיר. בלחץ הילדים (כמובן) נשארנו להתבונן מעט. ראינו 17 בנות שדופות מנסות להרשים לשווא עשרה שופטים ממיטב האופנה האטלקית. אחרי שהחלטנו שמכל המתמודדות רק למספר עשר יש סיכוי אמיתי לנצח, חזרנו הביתה עייפים ומרוצים.