אחרי שקמנו בעצלתיים, ווידאנו שאפשר לחבר את מסך הפלזמה הענקי שבסלון למחשב (איתמר לא שכח להביא כבל מתאים), נשמנו לרווחה.
יצאנו חיש לפארק Val DeGrande הלא הוא העמק הגדול. זהו פארק מקסים השוכן בהרים שמעל לאגם. העניין היחידי שכדי להגיע לפארק יש כביש של כחמישה עשר ק"מ במעלה ההר, מתוכם כשבעה ק"מ הם בדרך איומה ונהדרת. נהדרת כי היא בתוך טבע ירוק, עמוק וגואש (במפלים), ואיומה כי היא צרה מאוד מאוד מאוד. לעומת זאת היא גם מפותלת. יחסית לכל דרך הררית שנהגתי בה בעבר, זאת בלי ספק לוקחת אליפות במיומנויות נהיגה. בסיבובים המפחידים והקשים באמת, עשיתי כמו הילדים ועצמתי את העיניים...
בסוף הגענו.
בקצה הבלתי אפשרי של הדרך הזו יש אשכרה כפר אמיתי. לא ברור איך גרים שם כי משאית או סתם רכב גדול לא יכולים לעבור בכביש הזה. בקיצור, חלוצים אוהבי שקט.
משם יצאנו שמחים וטובי לב למסלול. כשעה וחצי- שעתיים לכל כוון על צלע ההר, תחת עצי ערמון ענקיים, עד שהגענו לעמק עצמו. מפלים, מים צלולים (כבדולח) ושקט אינסופי. מעט מטיילים, אבני צפחה שחורות מכוסות ירוקת. עמי ותמי בטח הלכו לאיבוד ביער שכזה.
בבריכה התאמנו בהקפצת אבנים על פני מי הבדולח, והשיא עומד כרגע על שבעה ניתורים של האבן. לא רע.
גם מזג האויר היה לטובתנו והיה מעונן ונעים בגב. הרכב הראה 23 מעלות. אדיאלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה