יום רביעי, 25 באוגוסט 2010

שאמוני, הרים סביב לה

היום אפשר לומר שהתחלנו לחרוש את האלפים הצרפתיים.
אחרי שהצטיידנו אמש בכל הגבינות האפשריות (וגילינו שענבר מעדיף Grouyer, אחינועם Brie ואיתמר Tomme), יצאנו לשאמוני. באוגוסט העיר מפוצצת אנשים, והתור לרכבל Aiguille du Midi היה פשוט אינסופי, וההערכה היתה שעה לקנות כרטיס ועוד שעתיים (!!) תור רק כדי לעלות למעלה. בעצה אחת עם מומחי המקום פנינו לרכוש את המולטי-פס ברכבל אחר שגם אותו תכננו לעשות. הלא הוא BRÉVENT FLÉGÈRE.
למי (שעדיין) לא היה בשאמוני נסביר כי העיירה הנהדרת הזו היא פשוט חלומם של שוחרי הטיולים והאקסטרים באשר הם. זה המקום לראות את כל טיילי אירופה מצוידים בכל טוב (חבלים, נעלי הליכה משובחות ומעילי טיול מקצועיים), ופשוט עושים כיף. זה אומר מצנחי רחיפה, אופני הרים, טיפוס הרים וצוקים, גלישת צוקים, מסלולי הליכה, מסלולי ריצת שטח ומה לא. כל הכיף הזה ארוז בתוך העמק או למעשה בין הצד הדרומי (הוא הצד של הר המון-בלאן, שפסגתו בערך 4800 מטר, וב 3800 מ' היא הפסגה הגבוהה ביותר אליה אפשר להגיע ברכבל, היא Aiguille du Midi) לבין הצד הצפוני (הוא הצד של ברוונט שהזכרנו קודם, שהרבה יותר נמוך, רק 2500 מ', אבל יפה יפה ומתאים הרבה יותר לכל שוחרי ההרפתקאות).
מכל מקום, אכן הלכנו ברגל 10 דקות והתחלנו את היום בעליה לברוונט (ואכן לא חיכינו שניה בתור).
שם למעלה עשינו תצפית מקיר לקיר על המון-בלן והרים אחרים ובכלל, נוף אינוספי.
(לחצו להגדלה)
וגם פגשנו מטורף אמיתי: אחד שהולך לעשות את כל הדרך למטה על חד אופן. ידענו שלא תאמינו אז צילמנו אותו עם החד-אופן-שטח שלו. לראות ולא להאמין את רמת הטירוף של האקסטרים ששוררת כאן.

ואז כמובן שעצרנו למנוחה וקפה על כסאות נוח שכמה צרפתים טובים השאירו לנו על הפסגה:
ירדנו חזרה מהפסגה לרכבל האמצעי ומשם יצאנו למסלול הליכה כבן שעתיים (כולל עצירה לאוכל), עד לרכבל אחר, בהמשך הרכס. הדרך יפה ומוצלת ברובה, נעימה והנוף משתנה כל העת. עונג. ורוח קרירה עולה מהואדיות העצומים ומקררת לנו את הראש.
את מפת מסלול ההליכה שלנו אפשר לראות כאן.
כשהגענו ל FLEGERE, הוא הרכבל היותר מזרחי על אותו קו רכס, עלינו ממנו ב Ski lift כלומר רכבל אבל עם מושב פתוח, עד לנקודה הגבוהה, ה INDEX. לא קריטי אם אתם לא עוקבים בדיוק אחר ההתרחשויות, מה שחשוב הוא (1) שנפל לנו באגט בדרך (2) זה די מפחיד (3) למעלה קר יותר ואפילו שלג שנתן לילדים שפע תעסוקה ואצבעות מנומלות מרוב קור.
בדרך חזרה התקלקלה המכונית, מה שגרם לשעתיים ציפייה לגרר עד שהוא טרח להגיע ולתחושת באסה כללית, עליה התגברנו רק לאחר עוד ק"ג גבינות.
(קנינו מולטי פס משפחתי ליומיים, 200 יורו לקחו הגזלנים, אז מחר נמשיך בהרים הגבוהים באמת).

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה